הכרעת דין בתיק מז"י 42/06

  ההכרעה

בתחילת חודש ינואר, באחד מן הערבים, העביר סג"ם הראל לחיילי מחלקתו הרצאה בנושא סמים מסוכנים. למחרת, ניגש אליו  טוראי אייל יהב (להלן: הנאשם), התוודה בפניו כי נהג להשתמש בסמים ביציאותיו לחופשות בביתו וביקש את עזרתו בהתמודדות עם חולשתו.  בשל חוסר ניסיונו העביר המ"מ את העניין לטיפול מפקד הפלוגה, סרן שילה, אשר החליט, אחרי ששמע את החייל מתוודה וחוזר בפניו על הדברים, להציבו תחת השגחה, בעמדה בסיסית ובצמוד לחייל אחראי אחר. ימים מספר לאחר מכן זומן הנאשם למפקד האימון המתקדם, רס"ן חדד, בפניו שב וסיפר כי השתמש בסמים. המפקד הורה ליטול את נשקו של הנאשם, הודיע לו כי עומד הוא להיחקר בידי גורמי מצ"ח שהוזמנו ליחידה וציין באוזניו כי צפוי הוא להיעצר עד לתום הליכי המשפט. להתרשמותו של המפקד, היה מצבו הנפשי של הנאשם קשה עד כדי חשש מפגיעה עצמית. הוא הציע לחייל כי יפגוש קב"ן, והדגיש את התרשמותו בפני  אנשי מצ"ח.

הנאשם נלקח לחקירה בבסיס מצ"ח XXXX, במהלכה מסר אמרה (ת/1), בה אישר כי אמר למפקדו ש"יש לו בעיה של סמים", והודה כי מאז שהתגייס בראשון לאוגוסט 2005 עשה שימוש: "... במינון מאוד נמוך, של פעם בשבועיים סמים קלים, "גראס" וחשיש ב"ג'וינטים" ו"באנגים" ופעם האחרונה שבה עישנתי סמים היה ביום ששי האחרון בתאריך ה-6 לינואר בסביבות השעה עשר בערב".

ארבעה ימים לאחר מכן חזר בו מן ההודיה והכחישה בצורה גורפת (ת/2).

בבית הדין השיב הנאשם בכפירה מוחלטת לכתב האישום.  

התובע הצבאי הציג ראיות ובסוף פרק ההוכחות ביקש כי נרשיעו בעבירה שיוחסה לו, אשר לפי "חישוב גס" שערך, הסתכמה בעשרה שימושים בסם מסוכן מסוג קנבוס, בנסיבות אזרחיות.

הסנגור, הביא ראיות מטעם ההגנה וטען כי יש לזכות את החייל מכל אשמה.

בחנו ובדקנו את הדברים שמסרו העדים כמו גם את הראיות הנוספות שהתקבלו. התרשמנו מהתנהגות כל עד ועד, החלטנו בדבר מהימנותם וגיבשנו עמדתנו בדבר ערכה ומשקלה של כל עדות. לבסוף, החלטנו כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עשה שימוש בסם מסוג קנבוס בשלוש הזדמנויות.

להלן נפרט וננמק את החלטתנו.

העדפת האמרה המפלילה

הראייה המרכזית עליה מושתתת ההרשעה הינה אמרתו הראשונה של הנאשם במצ"ח ביום 11/1/2006, מוצג ת/1 (להלן: האמרה המפלילה), אותה העדפנו על פני עדותו של הנאשם בבית הדין, כמו גם על אמרת ההכחשה שמסר במצ"ח ביום 15/1/2006, ראו: מוצג ת/2.

נסיבות גביית האמרה המפלילה תוארו בבית הדין בידי חוקר מצ"ח, רב"ט יואש לירון. לדבריו, המפגש התאפיין באווירה רגועה למדי ולא התרחשו במהלך החקירה דברים יוצאי דופן.

החוקר הותיר רושם מהימן. לא הועלו בפנינו כל טענות כנגד קבילות האמרה.

את מהלך החקירה תיעד החוקר אף בזיכרון דברים, אשר הוגש ללא התנגדות. במזכר נרשם  כי החקירה התנהלה "על מי מנוחות". דברים דומים רשם רב"ט יואש לירון אף לגבי החקירה השנייה, אשר נערכה לבקשת הנאשם וסנגורו, ובה נמסרה אמרת ההכחשה; ראו: מוצגים ת/3,4.

בטרם נסיים את דברנו אודות החקירה, נציין כי בסיכומיו טען הסנגור כנגד דלותה ושטחיותה, על שלא מיצתה את בחינת אי-ההתאמות וסימני השאלה שנתגלעו מחומר הראיות. החוקר נשאל בבית הדין ותיאר את התמונה ופרטי המידע המוקדמים שהיו ברשותו בנקודת הזמן בה גבה את האמרה מהנאשם, וסיפק תשובה אפשרית לשאלות שהפנה ולא הפנה לנאשם. ברור כי ככל שמתבהרים פרטים ומצטמצמות אי ההתאמות בין

גרסאות שונות כן ייטב, ועדיין, לא סברנו כי אי הגעה לשלמות בחקירה הביאה לכלל פגם של ממש או מחדל כבד בחקירה. אכן, החוקר לא הקשה על  הנאשם לגבי סתירות, אותן יכול היה לאתר, בעיקר בדיעבד, בין דברים שמסר לו הנאשם לבין אלו שמסר למפקדיו בהתוודותו לפניהם  (למשל: באשר לשימוש האחרון בסם, אותו צייר הנאשם במצ"ח בפרוטרוט מסר למפקדיו כי אינו זוכר באיזה סם מדובר; באשר לסתירה באשר למועדים בהם התוודה בפני המפקדים,ועוד ). על החוקר היה לתעד את הדברים שבחר החייל למסור, מרצונו הטוב והחופשי, וזאת עשה.

קודם להעדפת האמרה במצ"ח נתנו דעתנו להתנהגותו של הנאשם בבית הדין, לאופן בו הגיב והשיב לשאלות שהופנו אליו ולהתנצחותו עם התובע לגבי הראיות שיש או שאין כנגדו. בכל אלה, הנאשם לא הותיר בנו רושם מהימן במיוחד.

כמו כן, הבחנו כי הנאשם התקשה להתמודד עם העדות המפלילה של טוראי לבני דניאל, עליה נעמוד בהמשך. אף כשניתנה לו ההזדמנות והוא התבקש ישירות להבהיר ולאבחן בין פרטי השקר והאמת שבדברי העד, נשאר הנאשם בגדר אמירה כללית: דניאל שיקר "בזה שהוא אמר שאני מעשן סמים". ומה גרסתו באשר לפגישות עם שני חבריו מתחת לביתו, האם היו כאלה? האם עישן הוא בנוכחותם, טבק או חומר אחר, אם לאו??

בחינת הגיון עדותו של הנאשם והשתלבות דבריו לפנינו עם יתר הראיות הביאה אף היא לכלל מסקנה בדבר אי אמינות הגרסה שמסר בבית הדין.